ספר ביכוריה של נועה לארה מאיר החל להיכתב לאחר מות אימה, לאורך כמה שנים. הוא נע בין שירים המגלמים את ההלם, האבל הראשוני והבדידות המשתקת, דרך שירי היומיום והחיים, אלה שאין להם ברירה אלא להמשיך ולהתקיים; אהבות שכמעט והיו, רגעים חסרי סיכוי, התרגשות של זוגיות חדשה, והרגעים שבהם גם היא נקלעת לאיומי השגרה. שירתה מתבוננת באומץ ובבהירות בכאוס, בריק ובאבל, ומצליחה לאסוף וליצור מהמקום הזה יצירה ישירה וצלולה המספרת סיפור שאפשר ממש לדמיין מול עינינו. 

"בשירה שנחצבת מהקרביים המדממים של ההתייתמות הצעירה מדי, נועה לארה מאיר מונה בשיריה את עונות השנה, את החודשים, את העלים הנושרים, את השידות המתחלפות בבית, את הברווזים בנהר, את זוגות הנעליים שנותרו מאחור והופכת......
syouareprobablyhear